אם אתה חושב שמעבר למדינה אחרת דורש הרבה כסף, זמן הכנה ותמיכה או אישור מצד יקיריהם, אז אתה טועה. דוגמה לכך היא ונוס קינזיאבאבה מאוד יצירתית ובהירה מאופה, שמעוררת השראה וטוענת בסיפורה.
אין תחליף לתחושת הנוסע החופשי
אני בן 27. אני מכפר קטן בדרום הרפובליקה של בשקורטוסטן. אבל היא גרה באופה הרבה זמן. אני לא יכול לומר שהייתי ילדה רגילה. תמיד היו לי מטרות ושאיפות, שאיפות ועניין בחיים. תמיד הייתי ילדה פעילה, עצמאית ואמיצה. כבר בגיל 12 עזבה את ביתה והתחנכה בגימנסיה, ולמדה גם בבית ספר לאמנות. מרקובו. בגיל 16 החלטתי לעבור לאופה ונכנסתי לבית הספר הרפובליקני לאמנות של ק.א. דבלטקילדייבה. ואז הייתה האוניברסיטה, בה התחנכתי כמהנדס גינון וגינון, כלומר אני מעצב נוף. כבר בזמן הזה התחלתי לנסוע עם הכסף שהרווחתי במהלך הקיץ. אלוהים, כמה שמחתי לראות את מוסקבה וסנט פטרסבורג! ואז הבנתי שאין מה שיחליף את התחושות האלה של נוסע חופשי.
אף אחד לא חוזר אותו הביתה אחרי קמבודיה
אחרי האוניברסיטה הקורס שלי אבד מעט, ועבדתי במשך 1.5 שנים במשרד של חברת פרחים. כל הזמן הזה סבלתי. ידעתי שחיי המשרד אינם הדרך שלי. אבל הפלוס היה שהייתה הכנסה יציבה ואף טסתי פעמיים לחו"ל בתקופה זו. בפעם הראשונה זה היה פוקט היפה (תאילנד), בפעם השנייה - פטאיה (תאילנד). בתחילה מטרת הטיול הייתה מדינת קמבודיה, שהכי קל להגיע אליה מפטאיה. הייתי השראה והמארגנת האידיאולוגית של מיני טיול עצמאי זה מאופה דרך פטאיה לקמבודיה ובחזרה. היו איתי 5 מחבריי.
כרטיס לכיוון אחד, 400 דולר וציפייה להרפתקה!
הו קמבודיה! איתה התחיל הסיפור שלי. אחרי קמבודיה אף אחד לא חוזר אותו הביתה ... היא השפיעה עלי מאוד. האנשים המסכנים האלה, הילדים המלוכלכים האלה, הכבישים המאובקים והמים המלוכלכים האלה ... אחרי כל זה התחלתי להעריך את מה שכבר יש לי. והכי חשוב, אחרי טיול כזה הבנתי שאני יכול לעשות הכל! היה רצון לנסוע לבדה בכל דרום מזרח אסיה. מחשבה זו הייתה בהתחלה חלום, אחר כך היא הפכה לאובססיה, ואז לתשוקה בוערת. לא יכולתי לעצור את זה. עדיין לא חזרתי מהטיול, קיבלתי את ההחלטה להפסיק את עבודתי השנואה. וזה היה בפברואר! כאשר למעצב הנוף אין מה לעשות בתקופה זו של השנה.
כמובן שלא הייתי אז לבד. החבר שלי תמך בי בחיפושי אחר חופש ושקט נפשי. אז, כבר ביום הראשון שלאחר החופשה, כתבתי מכתב התפטרות. באביב התחלתי לעבוד כגנן ומעצב נוף. הייתי מאושר מאוד. כל הקיץ נשאתי את הרעיון לנסוע לבד לאסיה ולחסוך כסף. לחבר שלי לא היה אכפת. עכשיו אני מבין כמה היה לו קשה לעשות את זה, אבל הוא עשה את זה. ב- 11 בנובמבר 2015, עם תיק גב של 30 ליטר ומעיל רוח דק, לקחתי רכבת למוסקבה, משם טסתי לבנגקוק. היה לי כרטיס לכיוון אחד, 400 דולר, וציפייה להרפתקה!
תוך שלושה חודשים ארבע מדינות ו -20,000 ק"מ דרך היבשה, האוויר והמים
כשיצאתי משדה התעופה בבנגקוק, אפילו לא ידעתי לאן אני הולך בדיוק. אבל התחושה! זו הייתה תחושה של עצמאות, עקביות, שמחה, חוסר פחד, אומץ, פתיחת הגבולות, למידה של משהו חדש ומדהים. תוך 3 חודשים ארבע מדינות (תאילנד, מלזיה, לאוס וויאטנם) וכ -20,000 ק"מ באוטובוסים, רכבות, מכוניות, אופנועים, סירות, מעבורות. אבל רק הסובבים אותו היו מפחידים.
ביליתי את הלילה עם מכרים חדשים דרך אתר גלישת הספות או באכסניות. בזכות גלישת ספה ראיתי קצת יותר מהתייר הממוצע. פריצת חיים! המקומיים תמיד יודעים איפה האוכל הכי טעים והכי זול, איפה המסיבה המגניבה. הם יראו לכם נקודות חמות ויגידו לכם מה באמת מדאיג את המקומיים.
זה היה קשה לכל אהובי
הם היו המומים! זה דבר אחד לטייל ברוסיה ולצאת לטיולים, דבר אחר לתת לבתך, לאחותך ולילדתך לנסוע לאסיה. הלכתי על טריק, שלימים מאוחר יותר הצטערתי בכנות, שולל את הורי ואמרתי שאני טס עם חבר ולא לבד. אבל לא יכולתי לעזור לעצמי, הרצון הבוער להכיר את עצמי ואת העולם העצום הדריך אותי. חזרתי לאופה ב -11 בפברואר 2016, ביום ההולדת שלי, אחרי 3 חודשים של הרפתקאות, הייתי מלא ברגשות, כוח, אנרגיה, תוכניות. וידעתי בוודאות שעדיין לא סיימתי את דרכי.
שוב בדרכים
ב- 11 בינואר 2017 טסתי שוב לתאילנד. הפעם טסתי הרבה זמן. בחרתי באי קו סמוי. בגלל כל המקומות בהם הייתי, זה היה האי הנוח והנוח ביותר למגורים. אקלים נעים, הרבה ירק, הרים ומפלים, מבחר עצום של חופים ומסעדות, כבישים טובים ... האי קטן, הכל קרוב. בנוסף, היה חבר שלי באי, שהפך לחבר הכי קרוב שלי בקו סמוי.
אורג דרסטלוק ואפרוקוס
במשך כמה חודשים למדתי דרכים חדשות להרוויח כסף. התחלתי לעבוד כמנהל קבוצה ברשת חברתית, כראסטה ושוזר אפרוקוס, מאסטר לסוכר בספא. עבודת כפיים תמיד מבוקשת. קשור במיוחד ליופי. היו לי בערך 700 דולר. התחלתי לפרסם פרסומות על השירותים שלי בקבוצות בסמוי, עוד כשישבתי ברוסיה. ניסיתי למצוא דיור, אבל אז החלטתי פשוט לטוס ולהחליט הכל במקום. זה קל יותר. כשאתה יושב ברוסיה ומנסה לפתור בעיות כאלה, אף אחד לא לוקח אותך ברצינות. כי יש מאות ואלפי "חוקרים" כאלה.
היה לי מזל שהכרתי. נשארתי איתה עם המזוודה שלי. לקחתי איתי בגדים, קוסמטיקה, מחשב נייד, מסמכים. קניתי את כל מה שהייתי צריך לבית במקום. תוך שבוע מצאנו לי דירת דירה. היא לימדה אותי לנהוג בקלנועית. וכך לאט לאט התחלתי לשפר את חיי ולרכוש קשרים. במהלך שנת חיי בקו סמוי צברתי ניסיון עצום וגדלתי באופן אישי. הועבר 3 פעמים. קשיים היו במציאת דיור בר השגה, עבודה ותעסוקה, בנסיעה מתמדת לוויזה למלזיה, בנהיגה. היו תאונות עם ברכיים / מרפקים קרועים, ואיומים מהבוס לשעבר, בקבלת האשרות הדרושות ובקבלת ההחלטות הנכונות ובתקשורת עם המקומיים.
עבדתי חודשיים כמנקה בווילות, שזרתי ראסטות ואפרוקו, עשיתי את הליך ההסעה, הובלתי קבוצה ברשתות חברתיות, השכרתי בתים ווילות, לפעמים שכרתי תחבורה, עבדתי כמנהל פרויקטים באינטרנט בתחום התיירות .. באופן כללי, שוב התרחקתי מיעדי. תמיד ידעתי שאני אדם יצירתי ורציתי להרוויח כסף עם יצירתיות.
כשאתה מרגיש שאתה נמצא בתחתית
לפעמים צריך דחיפה טובה בצורה של בעיה גדולה או מכשול בכדי להתחיל באמת לעשות את הנדרש. ברגעים כאלה, כאשר אתה מרגיש שאתה בתחתית, הרצון לצמוח ולהתפתח מתחיל להוביל אותך לכיוון הנכון. לכן, מאז נובמבר 2017 הפסקתי לבזבז את זמני בפרויקטים שלא הייתי זקוק להם והתמקדתי ביצירתיות. וכמו שזה תמיד קורה, כשאתה יודע מה אתה רוצה, נוצרות הזדמנויות. הפסקתי לפחד ונתתי לאדם היוצר לצאת. עבדתי כקישוט - קישוט לחתונה, עוד קודם התחלתי לפעול כמודל ופיתחתי תיק עבודות קטן.
חפש אוצר בקו סמוי
בקו סמוי אהבתי להסתובב באי בסופי שבוע ולחפש מקומות מעניינים, למשל, מלונות ומבנים נטושים.בתקופה מסוימת היא התעניינה בגאוק-שייט. זוהי אפליקציה למציאת אוצרות שמטיילים אחרים ומחפשי הרפתקאות הסתירו. היא אהבה לרוץ בעלייה, לפגוש זריחות ולראות שקיעות, לשבת על גג הדירה שלה, לעשות יוגה, לארוג ראסטות, כמובן, לבקר בחופים ולהכיר חברים, לרקוד במועדונים על שפת הים, להשתתף באירועים מקומיים, להפליג על מעבורת לאי שכנה פנגן.
המקומות האהובים עלי שאני ממליץ לבקר בהם הם סטודיו Vikas yoga עם נוף מדהים, שקיעה על המזח האינטרקונטיננטלי, זריחה על ההר עם פסל בודהה, שקיעה לצד פסל הבודהה הגדול, בר החוף דו דו באו בשבתות משעה 21:00, מסיבה בשעות היום בחוף KS החל מהשעה 2, וילה שוקולד בטונגקרוט, גגות כפר הדייגים, סילבר, טליניאם, ליפא נוי, באן טאי (מלון מימוזה), טונגסונביי, למאי-מאנם דרך קצרה. במשך שנה איש מבני משפחתי וחבריי לא בא לראות אותי בסמוי. עוד לא טסתי הביתה. אני שומר על קשר עם המשפחה והחברים דרך WhatsApp ו- Skype. אבל למען האמת, הקשר מנותק בהדרגה.
ראש השנה על הר הגעש באטור
ב -19 בדצמבר 2017 טסתי עם כרטיס לכיוון אחד לבאלי (אינדונזיה). זו הייתה המתנה הכי חשובה שהכנתי לעצמי לרגל השנה החדשה! ראיתי כל כך הרבה דברים מעניינים באי הנפלא הזה של האלים! התאהבתי! אני זוכר לנצח את העלייה הראשונה שלי של הר הגעש אייג'ן באי ג'אווה. ופגשתי את השנה החדשה על הר הגעש באטור שבאלי. טיילתי ברחובות אובוד, רכבתי על קלנועית לאורך סרפנטינות בוקיטה, ישבתי על צוק אולוואטו מעל המצוק והתפעלתי מהאוקיאנוס המשתולל, צללתי לגלי ענק על קנגגו, ביקרתי בכפר העתיק טנגנאן ושקעתי בתרבות באלינזי ...
במהלך 3 שבועות למסע החלטתי שאני רוצה לגור כאן ולנסות את כוחי להיות מעצב ומודל כאן באינדונזיה. חזרתי לתאילנד כדי לסיים את עסקיי, ארזתי את הדברים הדרושים ועברתי לבאלי. אני כאן עכשיו. רק שבוע. כמובן שיש כאן דאגות ופחדים לגבי העתיד. אבל אני מאמין בעצמי ובכוחות שלי!
למי שרוצה לשנות דרסטית את חייהם ולבדוק את עצמו, אני ממליץ לך להפסיק לפקפק בעצמך! האמינו בעצמכם ובאנשים טובים! פחדים ומסגרות הם רק בראש. תמיד יהיו קשיים בדרך. אבל אתה יכול להתייחס אליהם כאל צעדים לצמיחה אישית. פתחו את ליבכם וצאו לקראת הרפתקאות!
